לויה נ' פרוטוקול שרותי משרד 1993 בע"מ

פסק דין

רקע כללי

הנתבעת הפעילה את שירותי התרגום במערכת בתי המשפט במשך מספר שנים. במסגרת זו היא התקשרה עם מתורגמנים שפעלו מטעמה. לנתבעת היה משרד שטיפל וארגן את שירותי התרגום ושיבץ את המתורגמנים לדיונים השונים בבתי המשפט.

התובע, גמלאי של משטרת ישראל, שימש כמתורגמן מטעם הנתבעת ובין היתר עסק בעבודות משרדיות וארגוניות מטעמה של הנתבעת. ההתקשרות בין התובע לנתבעת החלה בשלהי חודש נובמבר 2002 והסתיימה לאחר שהנתבעת לא זכתה במכרז לתרגום של הנהלת בתי המשפט, בתום חודש אוגוסט 2010.

ההתקשרות עם התובע הייתה כנגד חשבוניות מס שהתובע הגיש. לתובע היה תיק עצמאי ברשויות המס והביטוח הלאומי. מידי חודש הגיש התובע חשבוניות לנתבעת וכנגדן שולמה לו תמורה. השאלה הראשונה בה יש לעסוק היא האם יש התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת. ככל שכן יהיה עלינו לקבוע את תקופת ההתקשרות וכן יהיה עלינו להתייחס לרכיבי התביעה אותם תבע התובע ולבחון, בין היתר, את טענת הקיזוז שהועלתה על ידי הנתבעת.

טענות הצדדים

לטענת התובע היה הוא עובד של הנתבעת. לא שולמו לו במהלך תקופת עבודתו תשלומים בגין הבראה, חגים ודמי מחלה. כן לא שולמו לו הפרשות לקופת גמל, חופשה, גמול עבודה בשעות נוספות והפרשי שכר להם הוא זכאי בגין חודש העבודה האחרון – 8/10. כמו כן תבע התובע פיצויי פיטורים ותשלום חלף הודעה מוקדמת הואיל והודעה על סיום ההתקשרות עמו נמסרה לו למעשה פרק זמן קצר מזה שנקבע בחוק הודעה מוקדמת.

לטענת הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד ומעביד עם התובע. לבקשתו של התובע הוא הועסק כעצמאי, כאשר לתובע היו עסקים נוספים, ובין היתר מונית. בכל אופן ככל שיקבע כי היו יחסי עובד ומעביד הרי שיש לערוך קיזוז בין התמורה הגבוהה ששולמה לו, לבין השכר השעתי לו יהיה זכאי כעובד שכיר.

בפנינו העיד התובע מחד גיסא ומר כספי שהינו הבעלים של חברת פרוטוקול – הנתבעת מאידך גיסא. ב"כ הצדדים סיכמו מיד לאחר הדיון.

פסק דין

הלכה פסוקה היא כי היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע עפ"י התיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות המקרה כהווייתן (דב"ע לא/27-3 עירית נתניה - דוד בירגר פד"ע ג 177).

הלכה למעשה נוקטים בתי הדין לעבודה, בבואם להכריע בסוגיה אם פלוני הוא "עובד" אם לאו, "במבחן מעורב", אשר המרכיב הדומיננטי בו הוא מבחן "ההשתלבות במפעל" (דב"ע/3-158 יאיר נ' ליברמן פד"ע כה 31; ע"ע (ארצי) 300021/98 טריינין נ' חריש פד"ע לז (2002) 433).

בית הדין לעבודה, אימץ את מבחן ההשתלבות כמבחן מועדף וזנח את מבחן "המרות" או "הפיקוח" כמבחנים עיקריים. שתי פנים למבחן ההשתלבות, האחד - החיובי, והפן השני - הפן השלילי. הפן החיובי כתנאי "להשתלבות" במפעל הוא, שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני", דהיינו, האם משתלב העובד בעיסוקו המרכזי של אותו גורם הנטען להיות מעבידו. תנאי שני להשתלבותו של אדם במפעל הוא הפן השלילי של מבחן זה, לפיו האדם שבו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

כמו כן נדרש בית הדין לבחינת קיומם של מבחני משנה נוספים, ביניהם המבחנים הבאים: אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, זהותו של הגורם הנושא בתשלומי המס, תשלומי מס ערך מוסף, כיצד ראו הצדדים את יחסיהם וכיצד הגדירו אותם, שאלת רציפות הקשר, עקביותו, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד (ע"ע (ארצי) 300275/98 ויסלר- מוקד ניתן ביום 18.12.00; ע"ע (ארצי) 431/07 סוכנובר נ' מד"י ניתן ביום 6.4.2008).

בחינת מכלול הסממנים השונים המצביעים לכאן או לכאן תובילנו למסקנה בדבר קיומם או העדרם של יחסי עבודה.

מן הכלל אל הפרט. במקרה דנן אין חולק למעשה כי התובע שימש כמתורגמן וכן שימש כמי שהחליף מעת לעת את האחראי על המתורגמנים בירושלים – מר אבי אברהם. אין חולק כי עיקר עיסוקה המרכזי של הנתבעת הינו שיבוץ המתורגמנים בדיוני בתי המשפט, והעמדת מתורגמנים לדיונים אלה. פעילותו של התובע היתה אפוא בליבת העשייה של הנתבעת והוא השתלב בעשיה זו כחלק אינטגרלי ממנה. נציין כי הנתבעת העסיקה את מרבית המתורגמנים כשכירים אך היו מספר מתורגמנים שהועסקו כקבלנים ושולם להם כנגד חשבוניות. היו מספר מקרים של מתורגמנים שהתקשרות עימם בתחילה היתה כקבלנים כנגד חשבוניות ובהמשך הם הועברו לעבוד כשכירים תוך קבלת תלושי שכר, כפי שהעיד מר כספי בעדותו בפנינו (פרוט' עמ' 17 ש' 11-12).

אין ספק לדידנו שלתובע לא היה עסק עצמאי נפרד. נטען על ידי הנתבעת כי לתובע היתה מונית והוא עבד תקופה מסוימת, במקביל להתקשרות עימה, כנהג מונית. מעדותו של התובע עולה כי מדובר בתקופה שקודם להעסקתו אצל הנתבעת (פרוט' עמ' 8 ש' 3-7). בכל אופן מעדותו של התובע, שעשתה עלינו רושם מהימן, ברור כי לתובע, בתקופת ההתקשרות עם הנתבעת, "היה מספר של מונית" שנרשם על שמו (זכות ציבורית) והוא קיבל בגינה דמי שכירות. ענין זה אינו רלוונטי לשאלה שבמחלוקת. העובדה שיש למערער הכנסה ממקור אחר (דמי שכירות ממספר של מונית) אינה מלמדת על כי לתובע "עסק עצמאי" בתחום עיסוקה של הנתבעת שבמסגרתו נתן לה את שירותיו. בוודאי שאין ללמוד מכאן שההתקשרות עמו היתה "כקבלן" במסגרת העסק העצמאי שיש לו. התובע לא נתן שירותים בתחום התרגום לאחרים, ולא היה לו עסק בתחום התרגום. לנוכח זאת יש לומר כי התובע היה עובד והתקיימו שני הפנים של מבחן ההשתלבות, שהינו חלק משמעותי מהמבחן המעורב כאמור לעיל.

ראוי כאן לומר כי במהלך תקופת ההתקשרות ביקש התובע לקבל תוספת לנוכח הוצאות נסיעה שהיו לו וכן ביקש לקבל גמול עבודה בשעות נוספות, הכול כמפורט בנספחים ה' - ו' לתצהירו. הנתבעת בסופו של דבר נענתה לו והתשלום ששולם לו הוגדל לאחר בקשותיו אלה. מדובר ברכיבי שכר ייחודיים לעובד. היענות הנתבעת לבקשותיו אלה מצביעה על כי ראו אותו ככל שאר העובדים. השכר שולם באופן דומה לעובדים השכירים – על פי טפסים שהוגשו על ידי המתורגמנים (פרוט' עמ' 15 ש' 22-23 וכן עדותו של התובע פרוט' עמ' 11 ש' 7). מהאמור עולה כי הנתבעת הלכה למעשה התייחסה לתובע באופן דומה לזה שהתייחסה לשאר עובדיה - המתורגמנים האחרים. ההבדל היחיד היה שלמרבית המתורגמנים ניתנו תלושי שכר ואילו התובע הגיש חשבוניות. ענין זה אינו מכריע את הכף לחובתו של התובע. ענין זה הינו תבחין אחד מתוך עניינים רבים שנשקלו על ידינו. בסופו של דבר, כאמור, הגענו למסקנה כי עם התובע התקיימו יחסי עובד מעביד, כאשר צורת חישוב התשלום וההתייחסות אליו כמפורט לעיל, מצביעים אף הם על כך שהיה למעשה עובד כשאר עובדיה של הנתבעת.

טענת הקיזוז של הנתבעת והשכר לו זכאי התובע

מר כספי אישר שלמעשה לא הציע לתובע לעבוד כשכיר בירושלים (פרוט' עמ' 17 ש' 26-27). כן אישר מר כספי כי לתובע לא הוצע חוזה עבודה ולא נחתם עימו חוזה התקשרות. מר כספי אישר כי בין הנתבעת לבין התובע לא היה חוזה התקשרות בכתב בשום שלב (פרוט' עמ' 13 ש' 4-5).